בילבול |
|
תמיד תהיה בי שאלה .
תמיד יהיה בי משהו מתגעגע .
תמיד אחוש את הסוער , את הפרוע , את שרוחש מתחת לפני הדברים הנראים אל העין .
לכל מילה אני מוצאת אלפי משמעויות , וכל מעשה מכיל בתוכו אלפי כוונות .
כל צליל הוא הרמוניה שלימה , וכל משב רוח קל מצליח בי להרעיד .
יש בתוכי סערה -
אין סוף כיוונים , מליוני שבילים .
יש בתוכי סופה -
אין סוף רצונות וים של געגוע .
עכשיו שבת בצהריים כוס יין נוצצת בידי וכרגיל מספיקה כדי להרגיע , מעט , כמעט .
הטיפה המרירה מתוקה בשבילי לפעמים אפילו יותר ממך .
אתה מכיר את החולשה הזו שלי....ולפעמים היית מתמקד רק בה כמו בעוד חולשות אנושיות רבות שבי , ומתעלם מהעובדה שיש גם הרבה טוב .
אתה אתה ואתה....איך פתאום התהפכו לי המילים ואני מוצאת את עצמי כותבת לך....
אתה שלא מבחין ולא מבין את הסערה הזו שצורחת בפנים...ולמרות חוסר ההבנה אתה מיצב אותי ברגע , במילה קטנה , במגע רופף .
אתה רחוק וזה טוב , סתם לפעמים בתוך הים של הגעגוע הכללי גם פניך מציצות .
;-)
|
|
|
|
|
|
|
;){kind=link}