ואיך עם השנים אנו נעשים בררנים.
ואיך עם השנים אנו נעשיים שיפוטיים.
ואיך עם השנים כבר לא מספיקה שמחה פשוטה,מוזיקה קופצת,ולב מלא.
איך עם הזמן שעובר גובהיים המחסומים,
עם כל הרגעים שעוברים נערמים עוד פחדים.
עם כל הדקות נוסף עוד כאב.
עם כל יום שעובר מגיעות התפקחויות קטנות וגדולות.
נוצרנו יש מאיין,ובלי דעת כיצד לבנות עץ חיים...
ויצרנו חיים מסוימים,נקודתיים,בבלי דעת מחוזקים ברגש חזק ובאינטואיציה בועטת.
ועם השנים גם התחזקה דעתינו,
עם השנים גם בטחנו בליבינו,
עם השנים עם אהבנו באמת,
התרגשנו,
חשנו,
טעמנו,
חבקנו,
יצרנו,
הרחנו,
בפנים ובחוץ...מבקשים לממש את קיווי הלב,לממש את הגעגוע והחסר.
עשינו טוב,עשינו רע,ביקשנו דרך.
ועדיין מחפשים מחפשים נקודות של אור,
ועדיין מחפשים מחפשים רגעים של חסד,
ועדיין מחפשים מחפשים עליות בשפעת מורדות תלולים.
ושוב חוזרים לאותו המעיין הנובע,הראשוני,הבתולי~~
תמים,פשוט,צנוע,מואר,נחבא אל הכלים.
ושוב זקוקים רק למגע קטן,
לעיין מביטה,
לריקוד שמח,
למוזיקה נוגעת,
והבנה פשוטה בסוף היום.
|
;){kind=link}