"את רוקדת עכשיו כמו לעולם לא יבוא המחר .
את רוקדת עכשיו, מתמקדת בחיתוך הגוף , בעומקה של נשימה .
את נעה ונדה
מתנודדת מעט ושבה לעמוד ישר, יציב, קיים .
את נעה ונדה
כמו תמיד
כמו בעבר
כמו בהווה
כל גופך נכסף
כל גופף מבקש
מחד מבקש הוא תנועה שלא תחדול, ומאידך מיחל הוא לרגע אחד שקט בו הגוף ידם, התנועה תהפוך איטית , והשרירים ירפו את קופצם .
והמוזיקה עולה באוזנייך
מרטיטה את הגוף
מבעירה את הנפש
והרי הגוף כלי יוצר הוא בידה של הנפש,
אז הוא -
נע ונד
נד ונע
מתהלך ושב
קופץ ומנמיך
מתבטא בקול רם .
ידיך למעלה, רגליך פזורות, ושערך פרא באויר הטעון ניחוח אלכוהול, וריח של לילה בו רצונות ותשוקות מתמזגים בינם לבינם, לא מוצאים מנוח -
בדיוק כמו הגוף הזה עכשיו .
אז את רוקדת
כי לא נותר על מה לכסות יותר .
את רוקדת
כי מיילה הלילה מתמשך .
את רוקדת
כי אלו המילים היחידות שאת יכולה עכשיו לאמר .
ואולי לא צריך יותר ...
ואולי באמת זה פשוט ומספיק -
את
התנועה
הקצב
ואורו של ירח " .
;){kind=link}