גלות

להעיר את עצמי משרעפי הבוקר , להשיב לעצמי נשימה .
משימה פשוטה והכרחית שנבלעת ונטמעת בטירוף היום יום .
אני ממשיכה לספר לעצמי שיום אחד , כן אולי יום אחד אגע בשלווה , אביט בעיניה .
אני ממשיכה להביט בעולם ההוא בכאב , כצופה מין הצד...מפעם לפעם הוא בא וצובט בנפשי -
הייתי , בורכתי באמת!
וברחתי
נטשתי
בעטתי
בכל מה שנכון .
אז אני ממשיכה ליחל בכאב שאולי יום אחד עוד יוסיף בי אור .
אולי יום אחד יבראו בי כוחות לחולל שינוי .
אולי יום אחד אפסיק להכנע לתשוקות קטנות , ומציאות של דימיון .
אולי יום אחד ליבי יהיה משוחרר מכל מה שרע , עסוק בכל מה שטוב .
אולי יום אחד אשוב לנשום בלי יסורי נפש , ובעיטות בחזה .
אולי יום אחד התשוקה תמצא נתיב , השמיים יאירו פנים , והארץ תשקוט .
אולי יום אחד אגאל .


**יסורי הגלות הפרטית והכללית;-)